ארבע הצדקות מוסריות לחופש הביטוי
חופש הביטוי כאמצעי לגילוי האמת-הטיעון הראשון בזכות חופש הביטוי מדגיש את חשיבות הדיון החופשי וחסר ההגבלות כחלק הכרחי מתהליך גילוי האמת. עיקרון זה נכון ברמה הפשוטה ביותר: הגבלות על חופש הביטוי פוגעות באפשרות שלי להשיג את כלל העובדות בדרך לגיבוש דעה אמיתית. אבל, כפי שמרחיב הפילוסוף והמדינאי סטיוארט מיל, החתירה לאמת מחייבת את יסוד חופש הביטוי לא רק כדי שאוכל לגלות עוד עובדות נסתרות שאינני יודע אותן. לדעתו, ניתן לגלות את האמת אך ורק תוך עימות ישיר של העמדה שלי מול כל העמדות המתנגדות לה.
חופש הביטוי כאמצעי לגילוי עצמי-חופש הביטוי נובע מהעיקרון של כבוד האדם. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק, טוען שמבחינה משפטית חופש הביטוי נכלל בתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ברק מסביר: "כבוד האדם כולל גם את חופש הביטוי. כבודו של אדם נפגע אם אין נותנים לו להביע את אשר עם לבו, ואם אין נותנים לו להתפתח על ידי שמיעת דעותיהם של אחרים". במשפט האחרון של דבריו מכליל השופט ברק גם את זכות הציבור לדעת כחלק מעקרון כבוד האדם. זאת משום שלדעתו התפתחותי נפגעת אם אינני יכול להיחשף לדעותיהם השונות של אחרים
חופש הביטוי כאמצעי להעמקת הדמוקרטיה-ההסבר השלישי קשור לעצם הגדרתה של דמוקרטיה כמשטר רצון העם. כדי לאפשר דמוקרטיה אמיתית יש צורך להציג לפני הבוחרים את מרב המידע הדרוש לשם קבלת החלטה מושכלת בבואם לבחור את נציגיהם. וכדברי השופט שמעון אגרנט: "מכיוון שהמושלים אינם אלא נציגים של העם שבחר אותם באופן דמוקרטי, אשר על כן רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו, אם כדי לגרום לתיקון מעשיהם, ואם כדי להביא לפיטורים או להחלפתם". ברור שעצם ההבעה של רצון העם וביקורתו תלויה בקיומו של חופש ביטוי במגוון דרכים: החל בהפגנה מאורגנת וכלה בסאטירה פוליטית בטלוויזיה.
חופש הביטוי כאמצעי ליציבות חברתית-על פי נימוק זה, חופש הביטוי מאפשר לעמדותיהם של קבוצות מיעוט להישמע במרחב הציבורי. בכך משתחרר הלחץ של אותן קבוצות המרגישות לעיתים מאוימות על ידי קבוצת הרוב. אי לכך, בחברה דמוקרטית חופש ביטוי מאפשר סובלנות וקיום בשלום למרות מחלוקות חברתיות. זאת בניגוד למצב שבו המיעוטים מרגישים שדעותיהם אינן יכולות להישמע בציבור, ולא נותר להם אלא לפעול, ולעתים אף לפעול באלימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה